מדידייב – החוויה האישית של שקט פנימי (אורה, אוקטובר 2018)

חוויית מדידייב של אורה
  • המאמר נכתב על ידי מבקרת, ששימחה אותנו כשכתבה עבורנו את הרשמים במהלך ולאחר הביקור במדידייב

חזרתי הביתה מהמפגש המיוחד, שעוד לא עיבדתי אותו לגמרי, וישבתי לכתוב לכם. אני חייבת לספר שניסיתי המון סוגים של מדיטציה (גם אני, אולי כמו רבים אחרים, עוד מחפשת את הכלי שימצא לי רגעים של שקט בשיגרת חיים עמוסה) ואני לא משתגעת על בילוי מתחת למים בדרך כלל – גם אין לי הרבה ניסיון בזה.

בכל זאת, משהו משך אותי לנסות את החוויה שאתם מציעים – מדיטציה מתחת למים. אהיה כנה ואספר שהגעתי מלאה התרגשות אבל גם חששות. ביחד עם זאת – שום דבר לא הכין אותי, למה שיקרה לי במהלך הביקור.

מדיטציה מתחת למים – לא כמו שום דבר אחר שחוויתי

מה לא ניסיתי? ויפאסאנה, יוגה, מדיטציה טרנסנדנטאלית, רייקי, סדנאות כאלה ואחרות – אבל את אותו השקט שחיפשתי, בלי מחשבות ובלי שהמיינד יברח לי – לא מצאתי.

למדידייב הגעתי די במקרה, או שאולי שום דבר הוא לא מקרי. בשלב הראשון, לאחר ההסבר והחלפת הבגדים, אני נכנסת למים (איזו הפתעה, הבריכה קטנה ואינטימית, אני לבדי כאן עם המדריך שמחכה לי מחוץ למים במרחק מספיק בטוח, והמים חמימים, צלולים ומלטפים), ומנסה לנשום באמצעות מערכת הנשימה השקטה.

אני מניחה שמי שכבר התנסה בנשימה מתחת למים, אפילו עם שנורקל, יעבור את השלב הזה מבלי להתעכב עליו בכלל. לי, הכל היה חדש – והרגשתי שאני צריכה להתגבר על תחושות אי נוחות. למשל, אני רגילה לנשום מהאף.

מצאתי את עצמי מתנסה שוב ושוב בהכנסת הראש למים. התחושה היתה מוזרה, מעין תחושת ניצחון חדשה ביחד עם שקט גמור, כי מתחת למים אין צלילים, רק קולות הנשימה שלי.

לקח לי זמן, אני משערת שחלפו כעשר דקות, עד שהצלחתי לנשום מתחת למים ולאפשר לגוף להתמסר למים. חגורת המשקולות אפשרה לי לשקוע – עם כל נשימה הגוף עלה, ועם כל נשיפה, הוא ירד.

בשלב הזה איבדתי לחלוטין את תחושת הזמן. מתחת לפני המים, התגלגלו אלי מילים מדיטטיביות, שמלוות את חוויית הריחוף הלא – ארצית הזו ברכות ובשלווה. הייתי כל כולי הנשימה, מידי פעם, כשהגיעו אלי הנחיות המדיטציה, הרפיתי שרירים וחוויתי תחושת זרימה.

אני חושבת שהחוויה היא חדשה ושונה, מפני שבמים אנחנו לא חווים את משקל הגוף של עצמנו. אולי זה קשור גם לאיזה זיכרון רחמי של סביבה עטופה במים, אני חשבתי גם שהנשימה השקטה הזו גורמת לי להרגיש כאילו שאני בעולם אחר. כך או כך, הנשימה החדשה, תחושת חוסר המשקל והמים החמימים מכל עבר – העבירו אותי באופן בלתי נמנע, לשקט פנימי שאני מוצאת עכשיו שקשה לי להסביר.

מעולם לא חוויתי כזו רגיעה, כזו נוכחות ברגע הזה, כזו שלווה מוחלטת, מושלמת. אני לא בחורה של מים, וקשה להגיד שהחוויה שלי היתה טובה כל כך בגלל שיש לי חיבה לתחום – ממש לא. זו בעיני חוויה שמתאימה ממש לכל אחד.

המדיטציה עצמה ארכה כרבע שעה, כך נאמר בתחילתה. לא את כל ההנחיות שמעתי, חלק מהזמן ריחפתי, מחוברת רק לעצמי, לנשימה שלי, ולתחושה העילאית (ממש!) של להיות מתחת למים.

כשנגמרה המדיטציה ויצאתי מהמים – חיכה לי תה חם ועוגיות טריות ומתוקות, שהפכו את החוויה אפילו יותר מושלמת. את תחושת הריחוף לקחתי איתי, ככה נסעתי הביתה ועכשיו, בערך שעה אחרי שהגעתי הביתה, אני מרגישה שהחוויה רק מתעצמת בתוכי.

אני חושבת שמדידייב זה לא חוויה חד פעמית. זה עניין של תחזוקה, של אהבה לעצמי – בהחלט יש לי כוונה להמשיך להגיע, לחפש את אותה שלווה ואולי אפילו לחוות אותה חזקה יותר, בפעמים הבאות כשכבר אני מכירה את המערכת ויכולה "לצלול" ישר למדיטציה.

אני ממליצה בחום, לכל מי שמחפש, כמוני, פינה של שקט לעצמו, מעין "אתחול" למערכות, לבוא להתנסות בצלילת המדיטציה. חוויה מיוחדת מובטחת J